אימצתם כלב מעמותה? המדריך לשבועות הראשונים בבית החדש

אימוץ כלב מעמותה או מכלביה הוא אחת ההחלטות המרגשות שמשפחה יכולה לקבל. מעבר לכך שאתם מעניקים בית לבעל חיים שזקוק לו, אתם מקבלים חבר נאמן לשנים רבות. אבל השבועות הראשונים בבית החדש יכולים להיות מבלבלים גם לכלב וגם לכם. כלבים מאומצים מגיעים לעיתים עם היסטוריה לא ידועה, עם פחדים ועם הרגלים שלא תמיד מתאימים לחיים בדירה. סבלנות, שגרה והבנה של מה שהכלב עובר יעשו את כל ההבדל.

לפני שהכלב מגיע

ההכנה מתחילה עוד לפני שהכלב נכנס בדלת. הכינו פינה שקטה עם מיטה או שמיכה, קערות למים ולאוכל, רצועה וקולר או רתמה מתאימים, ותגית עם פרטי ההתקשרות שלכם. בדקו שאין בבית חפצים מסוכנים בהישג יד, כמו כבלים חשמליים, תרופות, חומרי ניקוי או מזון שאסור לכלבים, ושהגדר במרפסת או בחצר תקינה.

כדאי לברר בעמותה מה הכלב אכל עד עכשיו ולהמשיך עם אותו מזון בימים הראשונים, כדי לא להעמיס על מערכת העיכול. אם רוצים להחליף, עושים זאת בהדרגה במשך כשבוע. שאלו גם על אופיו, על היחס שלו לילדים, לכלבים אחרים ולחתולים, ועל כל מידע רפואי שקיים.

היום הראשון: פחות זה יותר

הרצון הטבעי הוא לחגוג, להזמין את כל המשפחה והחברים ולהכיר לכלב את כל השכונה. אבל עבור כלב שעבר מעבר דרמטי, מדובר בעומס גדול מדי. ביום הראשון שמרו על שקט ככל האפשר. תנו לו לרחרח את הבית בקצב שלו, הראו לו איפה המים ואיפה המיטה, וצאו איתו לטיול קצר באזור הקרוב.

אל תכריחו את הכלב להתקרב או להתלטף. כלבים רבים זקוקים לימים ואפילו לשבועות כדי להרגיש בטוחים. אם הוא מעדיף להסתתר מתחת לשולחן, זה בסדר. שבו בקרבת מקום, דברו אליו בקול רך ותנו לו לבוא אליכם כשהוא מוכן.

כלל שלושת השלבים

בקרב מאמצים ואנשי מקצוע מקובל לתאר את ההסתגלות של כלב מאומץ בשלושה שלבים בקירוב. בימים הראשונים הכלב עלול להיות מבולבל, מפוחד או דווקא שקט ומאופק מאוד, ולא תמיד רואים את האופי האמיתי שלו. בשבועות שאחר כך הוא מתחיל להבין את השגרה, להירגע ולהראות יותר מהאישיות שלו, כולל התנהגויות שדורשות עבודה.

אחרי כמה חודשים, רוב הכלבים כבר מרגישים בבית לגמרי, סומכים על המשפחה ומבינים את הכללים. חשוב לזכור שזה קצב כללי בלבד, וכל כלב שונה. ההבנה הזו מונעת אכזבה ומאפשרת לתת לכלב את הזמן שהוא צריך.

שגרה שנותנת ביטחון

כלבים אוהבים צפיות. ארוחות בשעות קבועות, טיולים בזמנים דומים ומקום שינה קבוע עוזרים לכלב החדש להבין את העולם החדש ולהירגע. בנו לוח זמנים פשוט ושמרו עליו ככל האפשר, גם בסופי שבוע.

כדאי לכלול בשגרה:

• לפחות שלושה טיולים ביום, כולל אחד ארוך יותר לפריקת אנרגיה.
• ארוחות במקום שקט, בלי ילדים או בעלי חיים אחרים שמפריעים.
• זמן קצר של משחק או אימון בכל יום.
• זמני מנוחה, שבהם לא מטרידים את הכלב.
• הדרגתיות בהשארה לבד בבית, מדקות ספורות ועד כמה שעות.

צרכים, תאונות וסבלנות

גם כלבים בוגרים שהיו מחונכים בעבר עלולים לעשות צרכים בבית בימים הראשונים, בגלל הלחץ והשינוי. אל תענישו אותם. הוציאו אותם לעיתים קרובות, במיוחד אחרי שינה, אוכל ומשחק, ושבחו אותם בהתלהבות כשהם עושים את הצרכים בחוץ. נקו תאונות בבית עם חומר שמנטרל ריחות, כדי שהכלב לא יחזור לאותו מקום.

באופן כללי, הגישה המומלצת בחינוך כלבים היום מבוססת על חיזוק חיובי: מתגמלים את מה שאנחנו רוצים לראות, ומתעלמים או מכוונים מחדש התנהגות לא רצויה. עונשים פיזיים או צעקות פוגעים באמון, שאותו אתם רק מתחילים לבנות.

ביקור אצל הווטרינר

גם אם העמותה מסרה שהכלב מחוסן ומסורס, כדאי לקבוע ביקור אצל וטרינר בשבועות הראשונים. הוטרינר יבדוק את מצבו הכללי, יוודא שהחיסונים בתוקף, יבדוק את השבב האלקטרוני ואת הרישום, וימליץ על טיפול נגד קרציות, פרעושים ותולעים.

הביקור הוא גם הזדמנות לשאול על תזונה מתאימה, על משקל רצוי ועל כל התנהגות שמדאיגה אתכם. כלבים שעברו תקופה ארוכה בכלביה עלולים לסבול מבעיות עור, משיניים לא מטופלות או ממשקל חסר, וטיפול מוקדם מונע סבל.

כשיש קושי התנהגותי

חלק מהכלבים המאומצים מגיעים עם פחדים, חרדת נטישה, תגובתיות כלפי כלבים אחרים או קושי בהליכה ברצועה. אלה אתגרים מוכרים, ולרוב ניתנים לשיפור משמעותי עם עבודה נכונה. אל תחכו שהבעיה תחמיר. פנו למאלף כלבים מקצועי שעובד בשיטות חיזוק חיובי, ובמקרים מורכבים גם לווטרינר שמתמחה בהתנהגות.

רוב העמותות גם מציעות ליווי אחרי האימוץ, וכדאי להיעזר בהן. הן מכירות את הכלב ויכולות לייעץ.

הכלב החדש והילדים בבית

בבית עם ילדים, ההתרגשות סביב הכלב החדש גדולה במיוחד. הילדים רוצים לחבק, לשחק ולקחת אותו לכל מקום, וזה טבעי לגמרי. אבל כלב שעדיין לא מכיר את הבית ואת בני המשפחה עלול להילחץ ממגע פתאומי, מרעש או מתנועות מהירות, ולהגיב בדרך שתפחיד את כולם.

לפני ההגעה, שבו עם הילדים והסבירו להם כמה כללים פשוטים: לא מפריעים לכלב כשהוא אוכל או ישן, לא מחבקים אותו חזק סביב הצוואר, לא רודפים אחריו ונותנים לו להתקרב בעצמו. תנו לכל ילד תפקיד מתאים לגילו, כמו מילוי קערת המים או עזרה בהכנת האוכל, כדי שירגישו שותפים.

בשבועות הראשונים כדאי שמבוגר יהיה נוכח בכל מפגש בין הכלב לילדים צעירים. שימו לב לסימני לחץ של הכלב, כמו פיהוק חוזר, ליקוק שפתיים, הפניית מבט או זנב מקופל, ותנו לו במקרים כאלה לצאת ולנוח. כך נבנה קשר בטוח ואוהב בין הכלב לבין הילדים.

לסיכום, השבועות הראשונים הם הבסיס לקשר ארוך ומאושר. שקט, שגרה, סבלנות וחיזוק חיובי יעזרו לכלב המאומץ להבין שהגיע סוף סוף הביתה, ובתמורה תקבלו חבר אסיר תודה ונאמן.